החלטה בתיק ת"א 52725-02-13

בעניין: בקשה מטעם הנתבעת 2 לסילוק התביעה על הסף

הבקשה

1.         לטענת הנתבעת 2, בכתב התביעה מבקשים התובעים מספר רב של סעדים שמשמעותם צו מניעה מביצוע בנייה והריסה במקרקעין הנתבעת 2. לטענתה, מאחר וביום 12.3.2013 נמחקה הנתבעת 1 מכתב התביעה, אין עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 או לחילופין עילת התביעה כנגדה הינה קניינית בלבד.  לטענתה, הסמכות העניינית לדון בתביעה בעילה קניינית מסורה באופן ייחודי לבית המשפט המחוזי.

2.         הנתבעת 2 טוענת, כי ביום 26.2.2012 הגישו התובעים לוועדת ערר מחוזית ערר שעילתו זהה לתובענה דנא. ביום 2.5.2012 נתקבלה החלטת ועדת הערר. לטענתה, משבחרו התובעים לא לערער על הכרעת ועדת הערר, הפכה ההחלטה לחלוטה ויצרה מעשה בית דין. החלטת ועדת הערר אינה יוצרת רק השתק פלוגתא ביחס לשאלה היכן עובר הגבול בין חלקת התובעים לחלקת הנתבעת 2, אלא יוצרת השתק ביחס לעילה כולה.

3.         הנתבעת 2 ממשיכה וטוענת, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ועדת הערר ועל כן, אין לאפשר לתובעים לשוב ולהעלות בפניו טענות שכבר נדונו והוכרעו בידי ועדת הערר.

4.         טענה נוספת בפי הנתבעת 2, כי התובעים לא הציגו מפת מדידה המוכיחה את טענתם כי המתקנים נבנו במגרשם. אין לסמוך על טענה זו בע"פ והיא אינה עומדת כנגד מפת המדידה המוסכמת.

5.         לבסוף טוענת הנתבעת 2, כי יש למחוק ו/או לדחות את התביעה במלואה, תוך חיוב בהוצאות, בהיעדר עילה, בהיעדר יריבות ובהעדר סמכות לערכאה כלשהי לדון בה.

התגובות

6.         הנתבע 3, מינהל מקרקעי ישראל, הודיע ביום 7.4.2013 כי אין לו עמדה בכל הנוגע לבקשה.

7.         התובעים מתנגדים לבקשה. לטענתם, עצם העובדה שהנתבעת 1 נמחקה, אין בה כדי לשנות ממהות הסעד המבוקש על ידי התובעים שהינו מתן צו מניעה כנגד שימוש וחזקה סותרים/ נוגדים של הנתבעת 2 במקרקעין. לטענתם, עניין התביעה דנן מצוי בסמכותו הבלעדית של בית משפט השלום.

8.         התובעים טוענים, כי בכתב התביעה למתן צו מניעה קבועה כנגד  הנתבעת  מתבקש סעד של צו מניעה לבניה ו/או להריסה במקרקעין. מדובר בתביעה שעניינה חזקה ושימוש במקרקעין בלבד. הסעד המבוקש, הינו מתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת 2 לבצע עבודות בניה תוך הריסת גדר ומבנה החנייה של התובעים.

9.         כן טוענים התובעים, כי הטענות והעילות שנטענו בכתב  הערר מטעם התובעים בפני ועדת הערר המחוזית- מחוז צפון (להלן- ועדת הערר)  אינן זהות לטענותיהם בתביעה דנא. כתב הערר עוסק בעצם החוקיות שבמתן היתר בניה לנתבעת 2 או היתר הריסה לנתבעת 2 ובסמכויות הועדה ליתן היתר, העומד בסתירה להיתר קודם שנתנה הועדה לתובעים לבניית מבנה החניה שלהם בקצה גבול מגרשם הגובל במגרש התובעת. הפלוגתאות העולות בתביעה דנא שונות מאלו שעמדו בפני ועדת הערר ביחס לרכיביהן המשפטיים. נקבע על ידי ועדת הערר כי התיק ישוב לוועדה המקומית והיא תמנה מודד מוסמך אשר יסמן את גבול החלקות בין התובעים לנתבעת 2.

10.       התובעים ממשיכים וטוענים, כי רק לאחר קיומו של הדיון בוועדת הערר ולאחר מדידה בשטח על ידי מודד מוסמך הובררה העובדה, כי קיימת סתירה בין הגבולות הרשומים למצב החזקה בשטח וכן שמנהל מקרקעי ישראל פועל להכנת תשריט לצרכי רישום (להלן- תצ"ר) מתוקן לאור הטעויות שנפלו בהכנת התצ"ר הקודם. לטענתם, עילות התביעה דנא אינן זהות לכתב הערר שהוגש לוועדת הערר ומטרת הנתבעת 2 הינה לסרבל ולעכב את הדיון בתביעה גופה.

11.       טענה נוספת בפני התובעים, היא כי יריבות קיימת בין הצדדים והנתבעת 2 מעוניינת לפגוע במצב הקיים כיום בשטח במגרשם של התובעים ובגבול החלקות בינם לנתבעת השורר מזה כעשרים שנה ויותר.

12.       לבסוף טוענים התובעים, כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב הנתבעת 2 בהוצאות.

התשובה לתגובה

13.       לטענת הנתבעת 2, מציטוט  הסעדים שנתבקשו על ידי התובעים בכתב התביעה עולה במפורש כי לא מדובר בשימוש וחזקה, אלא בתקיפה ישירה של זכות הקניין של הנתבעת ובהצהרת הכוונות של מנהל מקרקעי ישראל לטפל  בעניין שינוי התצ"ר. לטענתה, שאלת קניין במקרקעין נתונה לסמכות עניינית של בית המשפט המחוזי.

14.       הנתבעת 2 טוענת, כי קביעת הגבולות בין המגרשים הושלמה עוד בשנת 1988 עת נרשמה התצ"ר בספרי המקרקעין. נקבע כי, שינוי התצ"ר יכול להיעשות רק על ידי בית המשפט המוסמך שהינו בית המשפט המחוזי.

15.       הנתבעת 2 ממשיכה וטוענת, כי בכתב הערר שהוגש לועדה המחוזית נתבקש הסעד של ביטול החלטת הוועדה המקומית לתו"ב בעניין כוונתה לאשר בקשת היתר לבניית הגדר והריסת מבנה החנייה ואילו בכתב התביעה מתבקש סעד זהה לחלוטין לנתבעת 1 להימנע ממתן היתר בנייה לנתבעת 2. מדובר, בזהות מוחלטת בין הסעדים שנתבקשו בשני ההליכים המשפטיים ומדובר במעשה בית דין. על כן, יש למחוק ו/או לדחות את התביעה על הסף במלואה, תוך השתת הוצאות לדוגמא על התובעים.